<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קס"א</h1>
<h2>דף לח.</h2>
וזאת תשובת ה"ר שמוא' בן הנ' ר' שלמה מגברא מרוב פקודות וצוקות אצות ודופקות חוברות ודובקות נמס לבינו ואין בנו רוח אך זה מצאתי הולך ואחרוט לו שורותים כמכניס תבן לעפרים רוח פתאים לרובץ בין המשפתים גבר הוקם על צדיק יסוד עולם שבט הלוי מנה בן מנה ומאתים שלום שלו' בכפל כדת למלך אני קורא עליו ואני מה תוליעה ורימה גם בסדר טהרות לא קבלתי ובדבר איסור והיתר הנוהג לדורות לא מלאני לעלות במסילות גבוהות רום אמנם מטיבותיה דמר אשיבך קט דעתי. על דבר המקוה שהיו מנקין מטיט ושואבין בכלים ונפלו לתוכו ג' לוגין והכשירו רבי' שמחה משום מי מעיין ומעיין מטהר בכל שהו אין משיבין את הארי לאחר מיתה אך אין לעמוד על דבריו דודאי אין מעיין מטהר אדם בפחות ממ' סאה ופי' דכל שהו לפי מה שהוא אדם בראוי להם וכן פי' רבי' יעק' והרבה האריך וכבר דחו לה וכו', ואם משום שיש תורת מקוה למחטין אין נר' לי שיועיל לאדם דהא בפ"ק דפסחים [י"ז ע"ב] אוקימנ' ההיא דבקרקע טהורין במים ובדאיכ' רביעי' דאיכא תורת מקוה עלייהו למחטין ולצינורות וגבי משקי בי מטבחייא לא גזור רבנן, הא בעלמ' לא מהנו. ואם בשביל שיתרבה מה בכך הכל פסול כדתנ' [מקואות פ"ג מ"ב] לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו כדי מלואו, וגם אחרי שאינו מושך וזוחל אין נר' לקרותו מעיין כאש' כתב' בשם הר"ר יעקב נ"ע ונ"ל ראייה לדבריו מהא דתנן [תוספתא פ"א ה"ז] החופר בצד המעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע"פ שפוסקים וחוזרי' ומושכין הן כמי מעיין פסקו להיות מושכין כו', משמ' אע"ג שבאין מן המעיין צריכי' להיות מושכי', ומי' רבי' יעק' שהביא ראי' (דמביא) דמעיין מטהר באשבורן מגג בית פרווה דקוו וקיימי שהיה נובע מעין עיטם סובר דקרוי מעיין אע"פ שאינו מושך שאם היה מושך וזוחל אינו קרוי אישבורן שכך דוחה רבי' יצחק שהיה שם מקום נקב למקום אחר. וסוף דבר נראי' [דברי] ה"ר יעקב, ואף כי אפי' היה נידון כמעיין אינו מטהר בפחות ממ' סאה, וגם נר' דמקום הגומא קרוי לעולם אשבורן מדתנ' [תוספתא שם] מעיין שמימיו מועטין [וריבה עליו והרחיבו] מטהר באישבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך בתחלתו... אבל הזחילה שבסוף אינה מטהרת אלא באישבורן במקום המקוה וגם קשה קצת משם... שפיר דמעיין מטהר באישבורן מדקתני תורת מקוה לטהר באישבורן כמקוה... אין תקנה באישבורן, ואם תחשוב מקוה הזה מעיין מפני הנביעה ומקום הטבילה הוא אשבורן תצטרך לטהר מעיין לכתחלה באישבורן ואין זה טוב, ואם באת להכשיר מפני שלא נתכוון לשאיבה ולא ממעטינ' ממעיין אלא מילא מים על כתיפו שנתכוין לעשות מקוה שאוב אבל בכאן שלא היה מתכוון אלא לנקות את המקוה מטיט דמי למניח כלים תחת הצינור דמטהרי' (בשכיח) [בשוכח] בחצר, לכ"ע בשעת פיזור עבים [שבת ט"ז ע"ב], לא דמי כלל דהת' לא קחשיב הכלי ולא עלה על דעתו שיתמלא מים ואין לכלי חשיבות שאיבה אבל כאן לשאיבה היה מתכוון לנקות המקוה אך לא נתכוון לעשות המקוה שאוב פשיט' דשאיבה גמורה כדאמ' בכל דוכת' [מכות ד' ע"א] חבית שנפלה לים הגדול וחשיב ליה שאיבה ואפי' בלא נתכוון לשאוב בכלי כלל אין לתפוס מדה יחידית להכשיר כר' שמע' דמכשיר במסלק את הטיט (ה)[ל]צדדין לא מיבעי' לפי' רבי' יצחק בר' אברה' שתופס דמקוה שאוב דאורית' ומביא ראיות רבות דהלך אחר המחמיר אלא אפי' לפי' התוספו' שפוסקי' דשאיב' דרבנ' אין הלכה כר' שמע' כיון דסתם דברי בעל ריבו כדאמ' בההוא דמחתכין את הדילועי' [שבת קנ"ו ע"ב] דסתם לן תנא כר' שמעו' וכ"ש דבכה"ג אפי' ר' שמעו' מודה דבין ר' אליעז' ובין ר' יהושע שווין בזה כההי' דהמניח קנקני' בראש הגג לנגבן [פ"ב מ"ז] פוק ודוק. ואך אותה תקנה שכתבת נכונה והגונה ואף כשיתמעט ויתרחק מן המקוה מתורת השקה נהי דלענין עירוב מקואו' בענ' להצטרף להשלים השקה לעול' פן יטבול במקוה חסר כדמוכח בכמה מקומות במשניות, מי' לטהר השאיב' מועיל ההשקה לעול' ונעשה מקוה שאוב זה כשר שנתמלא מהשקת הנהר שיש בו לעול' מ' סאה ואם יתרחק מה בכך מתורת זריע' נכשרו ודמי לשתילי תרומה לכשנשתלו טהרו מלטמא לעול' אפי' לכשיעקרו משום דכבר ביטלם מתורת אוכל בזריעת' [פסחים ל"ד ע"א] וכן המים הללו מיד כשהושקו דמים שאובין הללו נעשין כשירין מי יחזירם לפסול וכך לי השקה לטבול כמו לטהר מטומאה כדמוכח בההוא דמטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו [ביצה י"ח ע"ב], ומטעם זה מוחק רבי' יעקב ההיא דחבית שנפל לים הגדול [מכות ד' ע"א], ופי' רבי' יעק' דלא גרסינן של מים דחבית של מים אפי' היו ג' לוגין במקום אחד עלתה טבילה על ידי שהושקו ואע"פ דמי ים הגדול קוו וקיימי והג' לוגי' במקום אחד, ומביא ההיא דמשיקין כלי שהמים שבתוכו שאובין ואעפ"כ נטהר הכלי דלא חשבינ' להו שאובי', ועוד יש רוצי' לומ' שם דאפי' בתוך הכלי יכול לטבול באותם מים, ומביאי' ראיה ואין להארי' כאן ודברי רבי' יעקב עיקר, ומו' ה"ר יוסף בהק"ר הביא ראי' לדבריו מגוף השמועה וסתר פי' הר"ר יעקב מקורבויל שמעמידה בחבית של חרס ואפי' בלא תערובת סלק' השקה כדמוכח בההי' דבזה כ' סאה ובזה כ' סאה והשאוב מן הצד [מקואות פ"ו מ"ג] והדברים יגיעים וסוף דבר אחרי שהמקוה הושק בנהר שהיו בו מ' סאה קודם השקתו למקוה המושק כל מ' סאה שיהיו בו הם מי מקוה שהוכשרו ולא דמי לבור שהיו בו מים שאובין והאמה נכנסת ויוצאה הימנו שלא היו במי האמה מ' סאה בשעת השקה, אבל המקוה הזה שהושק נטהר וכי טומא' שבטלה חזרה וניעורה וכן באיסור אין האיסור המוכשר חוזר לאיסורו והטובל בו עלתה לו טבילה. וישורון ירום למעלה, בפסוח וחמלה, בשמחה וגילה, ובאדו' יעשה כלה, הנני הצעיר חרטתי לפי מיעוט שכלי אך אין לסמוך עלי ואף כי נוכל לערוך אחריך צללת במים אדירים, והעלית נופך וספירים, אמנם טעם זה ערכתי לפני אחי ה"ר אליהו הכהן וה"ר יחיאל ושמחו והודו, ואם בימות הגשמים היה ובחורף הגליד המקוה אחרי כן לכשנימח היה מקוה חדש וטהר מכל דין שאיבה דהכי תניא [תוספתא טהרות פ"ב ה"ג], ומיכאן ראיה גדולה לדברי מורי ורבי רבינו ברוך שאוסר לחמם הפשטיאה בימות החורף וחושבו נולד.
